יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

דברים לזכרו של יצחק רבין , טקס יום הזיכרון ה-21 יב' בחשון תשע''ז 13/11/16


‏י"ב חשון תשע"ז
‏13/11/16
דברים ליום הזיכרון ה-21 לרצח יצחק רבין ז"ל

עשרים שנים ועוד אחת מלאו לאותו יום מר ונורא, בו נרצח יצחק רבין, ראש הממשלה שלנו, מנהיג האומה שלנו.

כבכל שנה אני מתלבטת בדברים שאני רוצה לומר לזכרו, יש לי שורות ספורות בלבד. מה הכי חשוב לספר לכם? כי הרי יש כל כך הרבה מה לומר.

ככל שחולפות השנים נראה שאנו כחברה מתמקדים יותר בדמותו ופועלו ופחות שמים דגש על מה שהיה שם. חשוב לזכור את מורשתו של רבין, ללא ספק, אך יותר חשוב ללמוד מהטעויות הקשות שעשינו כחברה שהובילו למעשה המר.

איך זה קורה שנרצח ראש ממשלה?
חודשים לפני הרצח התנהלה בארץ הסתה פרועה, בה נתנו בשם הזכות לחופש הביטוי אפשרות לאנשים שונים לומר כל מה שהם רוצים על יצחק רבין: בהפגנות הציבו בובות ושלטים המתארים את רבין כנאצי, אמרו שהוא שונא ישראל, סיפרו שהוא יוביל את מדינת ישראל לאבדון וצעקו שיש לחסל אותו.


אף אחד לא עצר אותם, כי הרי אלה רק מילים ואז קם אדם אחד קיצוני שצמח על ברכי ההסתה הזו והחליט לחצות את הגבול שבין דיבור למעשה ורצח את ראש הממשלה.
ומי שחשב שאלו רק מילים טעה! מילים פוגעות ומילים גם הורגות!

גם היום אנו עדים למקרי אלימות פיזית ומילולית קשים, על בסיס אי כיבוד השונה וחוסר הסכמה בין דעות ועמדות. זה קורה ברחוב, זה קורה יום יום גם בבית מבין אצבעותינו שעל המקלדת, הקלות הבלתי נסבלת בה אנו פוגעים באחר בקבוצות הווטסאפ או בפייסבוק.
כמה בקלות אנו פוגעים זה בזה בשל חוסר הסכמה, בגלל שצבע השיער שלנו שונה, בשל העובדה שאנו מדברים בשפה שונה או מתפללים לאל אחר.

עשרים  ואחת שנה אנו מקיימים טקסי זיכרון, מספרים, מחנכים ומזהירים. האם למדנו את הלקח?

היום אני יוצאת אליכם בקריאה "קחו אחריות על המילים" ודעו היכן מתחילה זכותכם לבטא את דעתכם והיכן עובר הגבול שבו צריך לקחת אחריות על מה שאנו אומרים בכדי לא לפגוע באחר, כי מילים הורגות.

ביום שישי עמדו ילדי כתת ברוש לפנינו וציינו את חשיבותה של המעורבות החברתית ליצירתה של חברת ילדים טובה וחסונה, כזו שאנו מרגישים בטוחים להיות בה

בכדי שזה יקרה על כולנו לגלות אחריות על דרך הביטוי שלנו ולנסח את עמדותינו באופן שיהיה מכבד וסובלני ושלא יפגע בזולת או יכלול גילויי אלימות או הסתה. ואם נבין זאת כולנו וגם נקפיד ליישם, דיינו.

יום שני, 3 באוקטובר 2016


תלמידי בית החינוך, צוות, הורים ואורחים יקרים

היום אנו נפרדים מהשנה שעברה שנת תשע''ו, ומביעים את איחולנו ותקוותינו לשנה שתבוא, אך היום זהו יום מיוחד שכן אנו נפרדים משמעון פרס ראש הממשלה לשעבר ונשיאה התשיעי של מדינת ישראל.
רובכם מן הסתם, לא ממש הכירו את שמעון פרס. שמעון שנפטר בשיבה טובה בגיל 93, ליווה את המדינה עוד בטרם קמה. הוא זכה להיות בין החולמים על הקמתה, ראה את קשיי לידתה של המדינה והיה שותף להם, שמעון שהבין את קשיי ההתמודדות של המדינה החדשה עם השכנים שלא רצו בה ידע בחוכמתו הרבה ובתחבולות שעשה כיצד לתרום לביטחונה של המדינה הצעירה. וכשבטחון המדינה התייצב וישראל הצעירה ידעה לשמור על גבולותיה, הבין שמעון פרס כי הדרך לביטחון ושלום היא לא באמצעות כלי מלחמה אלא בהדברות עם העולם הערבי, ומרגע זה חתר בכל דרך ובכל הזדמנות לקדם את השלום.

פרס ידע שעל מנת לשגשג ולהצליח באזור שלנו שאין בו משאבי טבע, חייבים לקדם את התעשייה ובעיקר את תעשיית הידע ועד יומו האחרון פעל בכל רחבי העולם על מנת להביא את שמה של התעשייה הישראלית לכל מי שעשוי להתעניין בה.

אנחנו נפרדים היום מאדם יקר ואהוב בכל רחבי העולם, איש שכל מנהיגי העולם באים היום להיפרד ממנו ואם יש תכונה של שמעון פרס שאני רוצה שתזכרו, זו הנחישות שלו. בכל מכשול ובכל קושי שנתקל, פרס מעולם לא ויתר על השגת המטרה ותמיד מצא את הדרך להגיע אליה.

הורדנו את דגלנו לחצי התורן.

יהי זכרו ברוך.


אך כל סיום הוא התחלה חדשה ואני רוצה לאחל לכל בית וילקומיץ' שנה טובה ומתוקה, שנת שלום, בריאות, שנה של כבוד הדדי אך גם שנה של מימוש מטרות.